המאה ה-19
ההתחלה
רקע
המרכז הרפואי הרצוג הוא בית החולים העברי – הוותיק ביותר שפועל בימינו במדינת ישראל; נחשב לבית החולים הפסיכיאטרי הראשון והוותיק במזרח התיכון ומחלוצי התורה ומדיניות בריאות הנפש בארץ. תחילת ההיסטוריה המפוארת היא בשלהי המאה ה-19 והיא שזורה בהיסטוריה של היישוב הישן בארץ ישראל בכלל, וירושלים בפרט.
כפי שמסופר בספר של פרופ' יוסף יואל ריבלין (אביו של הנשיא לשעבר, מר ראובן ריבלין), בית החולים החל דרכו כבית מחסה קטן של חדר אחד, בעיר העתיקה, ובו שני חולי נפש, אשר נאספו על ידי מר אשר ריבלין, דודו של פרופ' ריבלין ובנו של יוסף ריבלין. מצב שני החולים ומצב חדר המחסה, אשר יועד להם, היה כה חמור, עד שמר אשר ריבלין פנה ל"ועד כל הכוללים" בבקשת סיוע. ארגון נשים חדש, שנוסד באותם הימים, ונקרא: "אגודת עזרת נשים", בהנהגת חיה ציפה פינס (אשת יחיאל פינס, ממנהיגי "מזכרת משה"), לקח על עצמו לנהל את המוסד.
זוהי נקודת ההתחלה של "בית החולים" הראשון לחולי נפש בארץ ישראל, ולמעשה במזרח התיכון (או, כפי שנהגו לקרוא להם אז: חולים "חשוכי מרפא").
במהלך המאה ה-19, על אף התנגדות חלק מפרנסי הקהילה היהודית, החלו להתפתח בירושלים שירותי רפואה של הקהילה היהודית, בתגובה לבתי החולים של המיסיונרים שהיו קיימים עד אז. בית החולים היהודי הראשון נפתח בעיר העתיקה בשנת 1854 ונקרא בית החולים מאיר רוטשילד. אחריו קמו עוד מספר בתי חולים. ארבעים שנים מאוחר יותר, בשנת 1894, במטרה לתת מענה למצוקה הקיימת בתחום בריאות הנפש אשר בתי החולים הכלליים לא התמודדו איתה, נוסד בית החולים "עזרת נשים" על ידי חיה ציפה פינס, בנותיה איטה ילין ומרגלית מיוחס ורוזה פיינשטיין. בחנוכה של אותה השנה (1894, תרנ"ה), קיבלה אגודת "עזרת נשים כללית" אחריות על בית המחסה קטן-המימדים בעיר העתיקה, ששיכן בין כתליו חולים בודדים מתחום בריאות הנפש ובלט בהזנחה ובניהול לקוי. אגודת נשים כללית שיפצה את המקום, ושינתה את שמו ל"עזרת נשים – בית חולים לחשוכי מרפא". כך החלה דרכו של המרכז הרפואי הרצוג של ימינו, אשר בפועל קם כמוסד פסיכיאטרי ראשון במזרח התיכון. במקום שוכנו, בין היתר, נשים מתמודדות נפש, לאחר לידה. את תיעוד הוצאות "בית המחסה לחולי רוח" ניתן לראות בספר החשבון / לאגודת עזרת נשים הכללית בירושלם, אשר המקור שלו שמור בארכיון בית החולים עד עצם היום הזה.
בנין הגברים והחצר הפנימית 1910
בנין הנשים בסביבות 1908
שלהי המאה ה-19
תחילת המאה ה-20
1896-1904 – בשנתיים הראשונות להקמתו, גדל במהירות המוסד הרפואי ונדד בין בניינים שונים בעיר העתיקה, עד שיצא אל מחוץ לחומות ירושלים לשכונת מזכרת משה (שהוקמה, בין היתר על ידי יחיאל פינס). כדי לענות על הביקוש, גדל מספר מיטות האשפוז ל-54. בשנת 1901 זכה המוסד הרפואי הצעיר לחלקת קרקע ברחוב יפו, ובשנים 1902-1906 החלה בניית שני מבנים, מתרומה של ישעיה ברוך נוישטאד ממוסקווה. מבנים אלו ואחרים, שנבנו בהמשך, שימשו את בית החולים עד סוף שנות ה-60, עד למעבר למיקום הנוכחי בגבעת שאול.
המאה ה-20
בתקופת מלחמת העולם הראשונה ניסו הטורקים להשתלט על המבנה. על פי המסופר בספרו של ריבלין איטה ילין, בתה של חיה ציפה פינס השליכה את מפתחות הבניין לרגלי הקצין הטורקי, שבא לקחת את הבניין, ואמרה לו שיצטרך לטפל בחולים, או לזרוק אותם. הוא נסוג…!
מבנה בית החולים
בית חולים אוניברסיטאי
התבססות בית החולים
בית החולים בגבעת שאול
הקמת המרפאה הקהילתית לבריאות
פתיחת מחלקה גריאטרית
ציון דרך היסטורי חשוב בתולדות בית החולים - שינוי שמו להרצוג
הקמת המרכז הישראלי לטיפול בפסיכו טראומה
הקמת היחידה להנשמה כרונית
המאה ה-21
משנת 2000 עד ימינו
הקמת מחלקה להנשמת פעוטות וילדים
חנוכת שתי המחלקות בבניין אשפוז חדש ומפואר
באותה השנה נפתחת במרכז מחלקת קורונה ראשונה, ואחריה מחלקה שנייה ושלישית, בעיקר לטובת מטופלים גריאטרים. במהלך המגיפה, עד הסגירה, במאי 2023 (המחלקה הייעודית לקורונה האחרונה שנסגרה בארץ), טופלו באגף הקורונה שבמרכז הרפואי הרצוג למעלה מ-2,500 חולי קורונה, מהמספרים הגדולים ביותר בין בתי החולים בישראל.
חנוכת בניין מרפאות חדש ע"ש ד"ר מקס ז"ל וג'יאנה גלסמן מקנדה
תכנית-אב מתקדמת
בין שירותיו הרפואיים אשר הוקמו בעשורים האחרונים:
- אגף לבריאות הנפש, אגף לשיקום, אגף להנשמה ממושכת ואגף מחלות ממושכות
- מרכז קליני לחקר מדעי המוח, המתמקד בחקר מחלות ניווניות, נוירולוגיות, שיקום מוטורי, נזק מוחי – כתוצאה מחוסר חמצן והפרעות פסיכיאטריות
- מרכז להוראה במקצועות רפואיים ופארא-רפואיים
- מרפאות ומכונים בקהילה
בצד המענה הרפואי למטופלים, זוכה מחלקת המחקר של המרכז הרפואי להכרה בינלאומית בזכות ידע והישגים בעיקר בתחומי הרפואה הקשורים לגיל השלישי, למחלות נשימתיות, למחלות נפש ולתחום הפסיכו-טראומה.
